באופן לא מפתיע, ה-NBA מזמנת לנו, בפעם השלישית ברציפות לראשונה בהיסטוריה, סדרת גמר בין גולדן סטייט לוחמים לקליבלנד פרשים.

בשל כך, נשמעים קולות רבים המבכים את הרס התחרות בליגה.

המסר שלי במענה לאותם הקולות הוא: נא לעצור סוסים.

חברות יקרות וחברים יקרים, אנחנו עדים לאנומליה שסיכויי ההישנות שלה, לא כל שכן בזמן הקרוב, נמוכים באופן קיצוני.

לא כל יום, לא כל שנה ואף לא כל עשור מתרחש מצב בו באזור אחד משחק אחד מגדולי המשחק, אשר הפרנצ'ייז הרכיב עבורו קבוצה התפורה למידותיו ומדגישה את היתרונות שלו תוך נכונות לעמוד בסנקציה שגורר ריסוק תקרת השכר, כשבאותו הזמן באזור המקביל מספר בחירות דראפט לא מאד גבוהות שכל הכוכבים הסתדרו להן כל אחת בנפרד ובעיקר כולן יחדיו, בשילוב עם ניהול מופתי ועם שכר באופן קיצוני מתחת לשווי שוק של כוכב הקבוצה בעקבות פציעה, וחבירה של שחקן בטופ של הטופ של הליגה רגע אחרי שכל המיזם הזה הגיע לשיאו.

כמות צירופי המקרים שקרתה כאן אינה פרופורציונלית לשום דבר שהכרנו. כמו כן, בהינתן כל זאת עדיין היינו צריכים שטיירון לו ימשוך את דיוויד בלאט או שקווין דוראנט וראסל ווסטברוק יפשלו בדיוק בזמן שקליי תומפסון נותן את משחק הפלייאוף של חייו, כדי שנקבל את ההיסטוריה הזו.

עוד שנתיים לברון כבר לא יוכל להיות כה דומיננטי, ג"ס תאלץ להתגמש אם תרצה לשלם לארבעת הכוכבים משהו קרוב לשכר שישקף את היכולת שלהם, אנדראה איגואדלה כבר לא יהיה שחקן ספסל ברמת חמישיית פלייאוף, סטפן קרי, קווין דוראנט וקיירי אירווינג שחקנים עם נטייה לפציעות וזה בטח לא הולך להשתפר במעלה הגיל. בנוסף, צריך להזכיר שקליבלנד די משכנה חלק נכבד מהעתיד (בצדק – זה הוכיח את עצמו) לא מעט עבור שחקנים שככל הנראה יהיה לא רלוונטיים עוד שנתיים או שחקני קצה רוטציה. כמו כן, בשושלות בלי כוכב על מובהק עלולים להתפתח קרבות אגו. כן, אפילו בחבורה מלוכדת כמו הלוחמים. להזכירכם, הגדולות שבאימפריות התמוטטו מבפנים.

לסיכום, נכון שהמצב בליגה כרגע אינו מרנין, אבל לא מדובר על הליגה הספרדית או הסקוטית בכדורגל. תוך שנתיים-שלוש תהיינה אימפריות אחרות ואני ממש לא רואה את התרחיש של גמר גב אל גב אל גב חוזר על עצמו בעשור הקרוב.

ועוד דבר קטן – עוד לפני הפלייאוף הימרתי על פו פו פו & פו לטובת הלוחמים. בינתיים ההימור הולך לי די טוב ואני דבק בו. תוצאת הגמר, לפי הניחוש שלי, תהיה 0:4 לטובת הדאבס.